מוזיקה לשש אחרי האזעקה

מרץ 2026. במזרח התיכון משתוללת מלחמה. בעולם יוצאת מלא מוזיקה טובה. איך הדברים האלה מתחברים? שאלה מצוינת

הי כולם/ן.

כאן אפשר לקרוא אם הטקסט לא נפתח כמו שצריך.

אני כותב את הניוזלטר הזה ביום רביעי, 18 במרץ, וחייב לשתף שהיו דרושים הרבה כוחות נפשיים כדי לפנות את עצמי לדבר הזה. כבר כמעט שלושה שבועות שכולנו שרויים בלימבו מדכדך. הושלכנו לתוך מצב מלחמה עם מדינה רחוקה בלי לראות את סיום האירוע באופק, ובלי שמטרות העניין יהיו ברורות ושקופות מספיק עבורנו, וכפי הנראה גם לא עבור מי שהחליט על כך. אני גר באזור רמת גן מערב, וכאן האזעקות מיללות כ-5-6 פעמים ביממה. הילדים מיללים כ-4-5 פעמים ביממה, הזומים מתנתקים כ-3-4 פעמים בשעה והבטריה הנפשית נשארת מרוקנת במשך רוב שעות היממה.

אז עכשיו, אחרי כל הבכי והנהי נטול החוסן הזה - שמסביר למה גם השבוע לא צריך להיות ניוזלטר - החלטתי שבכל זאת אפנה זמן עבורכם/ן ועבורי. אני מעריך שהמצב שלכם/ן דומה לשלי, פחות או יותר, ואולי אחוזי פתיחת המייל יהיו נמוכים מהרגיל, אבל יאללה, אולי יש שם מי שזקוק/ה להסחת דעת מהדבר הזה שנקרא ״חיים״ בישראל.

יש כל מיני עניינים שיכולתי לכתוב עליהם השבוע. הכותרת שהכי סיקרנה אותי להרחיב לגביה הייתה הרכישה של לייבל המוזיקה הוותיק (והאגדי!) נינג׳ה טיון, על ידי קונקורד, חברת מוזיקה אמריקאית עצמאית (עדיין?) גדולה.

עם זאת, השבוע אני מעוניין לשתף חלק מהשירים והאלבומים שמלווים אותי בשבועות האחרונים, ומדי פעם עוזרים לי להתמודד עם הדבר הזה שנקרא ״מציאות״. הקול הפנימי שלי אמנם התריע: ״הי, נדב, אבל אין שם שום בשורה מוזיקלית חדשה באף אחת מההמלצות האלה!״ אז אמרתי לו ״מלחמה עכשיו. תשתוק.״

חודש מרץ הוא בדרך כלל חודש עמוס במוזיקה חדשה וטובה. הרבה אמנים מכוונים לשם אחרי הקפאון המסוים של כריסמס והשנה החדשה, וכמה רגעים לפני שמתחיל הקיץ. גם השנה אני מרגיש מוצף במוזיקה טובה ומסקרנת שמגיעה מכל מיני מקומות, ברובה הגדול של אמנים שאני מכיר ואוהב.

חלק מההמלצות הן על אלבומים מלאים שיצאו, חלק הן לשירים מתוך אלבומים שעדיין לא. נתחיל?

ג׳יימס בלייק, Trying Times

בלייק הוא בעייני אחד המוזיקאים האחרונים (אם לא האחרון) שהצליח להביא בשורה מוזיקלית חדשה ולהגיע איתה גם לקהל משמעותי.

בשנים האחרונות הוא העמיד את עצמו בחזית כמי שמנסה למצוא פתרון למוזיקאים בעולם שבו שירותי סטרימינג מרחיקים אותם מהקהל. הוא היה האמן הראשון שהצטרף לשירות Vault.fm - מעין חיבור ישיר בין אמן לקהל המעריצים שלו, באמצעות מנוי, תוכן אקסקלוסיבי ועוד. ״זמנים קשים/מאתגרים״ הוא האלבום הראשון של בלייק מזה שלוש שנים, וגם הראשון אחרי שעזב את חברת המוזיקה הגדולה בה היה חתום. שם האלבום מתייחס גם לתקופה שאנחנו חיים בה, ונדמה לי שבלייק גם מתייחס לדרך העצמאית החדשה שהוא מנסה לצעוד בה.

בלייק נותן כאן תצוגה מרשימה של הכישרון הייחודי שלו - גם מוזיקליות יוצאת דופן, רחבת אופקים, וגם יכולות הפקה מתקדמות שכל הזמן משליכות על האוזן הפתעות לא צפויות. הוא מטייל פה בין שפע של השפעות מוזיקליות, מבלדות עם ריח של שנות החמישים ועד וריאנטים עכשוויים של היפ הופ, ומזריק לכולם את הטוויסט הייחודי שלו.

אלכסיס טיילור, Paris in the Spring

שני כוחות יצירתיים עיקריים פועלים בהוט צ׳יפ: ג׳ו גודארד ואלכסיס טיילור. לצד הפלט האיכותי הקונסיסטנטי של הלהקה שלהם, הם פעילים גם לבד, בשלל פרויקטים. אלבום הסולו החדש של טיילור הוא בקלות אלבום הסולו הכי יפה שלו, ומבחינתי עומד בשורה אחת עם מיטב האלבומים של הוט צ׳יפ. כרגע הפייבוריט שלי הוא I Can Feel Your Love, שיר נפלא שיושב אצלי על הקטגוריה האהובה במיוחד - אופוריה מלנכולית (יש מי שקורא לזה Sad Banger).

TOMORA, Somewhere Else

ואם מדברים על פרויקט סולו - טום רולנדס, כבר יותר משלושים שנה חצי מהכימיקל בראדרס, מצטרף לזמרת AURORA לפרויקט חדש שנקרא TOMORA. למרבה המזל, לשיר Somewhere Else יש הרבה יותר מעוף ותנופה מאשר לשם שנבחר לפרויקט. בינינו, זה היה עובד מעולה גם כשיר יפה באלבום קלאסי של הכימיקלס, אז למה לא בעצם?

Apparat, A Hum of Maybe
Modeselektor, Classics Vol. 1

אפארט (סאשה רינג) ומוד סלקטור (עכשיו אני מחויב גם לשים כאן את השמות שלהם - גרנוט ברונסרט וסבסטיאן זארי) הם מוזיקאים ומפיקים ותיקים, מעולים ומוערכים מגרמניה, שלפעמים גם משחררים מוזיקה ביחד, בסופרגרופ מודראט. מריצ׳ ורצ׳ יוצא ריצ׳רצ׳. ממודסלקטור ואפארט יוצא מודראט. מטום ואורורה, באייטם הקודם, טוב. הבנתם.

איכשלאיהיה, לפני שבועיים הם שחררו באותו זמן אלבומים נפרדים, ושניהם נשמעים נהדר. אפארט הוציא אלבום מושלם להאזנה ביתית, אינטרוספקטיבית. יש כאן הרבה דרמה מלנכולית ושירים שלא היו מרגישים לגמרי זרים באלבומים של רדיוהד, עם עיצוב סאונד קפדני ברמת המיקרון. מודסלקטור הוציאו אלבום שהתחיל כניסיון לעבד מחדש קטעים ישנים שלהם - מהיסוד, לא מקבצים ישנים - ושבהדרגה הפך לאסופה שמרגישה כמו מוזיקה חדשה לגמרי. אם אפארט לוקח אתכם לצלילה עמוקה, מודסלקטור הם כרטיס הטיסה שלכם בחזרה אל שמיים כחולים זרועי ענני נוצה לבנים.

Le Carousel, The Humans Will Destroy Us

לה קרוסל הוא פרויקט של המוזיקאי הצפון-אירי פיל קיראן. קודם כל, שמות הקטעים באלבום תואמים במידה רבה את התקופה - ״כולם הלכו״, ״לכולנו יכאב״, ״סוף קשוח״, ״להתראות חברים״, ״תהרוס אותנו״ וכו׳. בוא פיל, אתה מוזמן אלינו לישראל אם אתה זקוק לעוד השראה לאלבום הבא שלך.

חוץ מהעניין התמטי, זה אלבום שנוגע לי בעדינות בדיוק באזורים האירוגניים של האוזן שלי. שילוב מתוק-מריר של טכנו, פוסט פאנק ומוזיקה גרמנית משנות ה-70. קחו אותו לסיבוב.

רובין, Blow My Mind

בעוד שבוע יוצא אלבום חדש לרובין, Sexistential. מבחינתי, שלושת השירים הראשונים מתוכו לא דפקו את הפטיש בול בראש המסמר. השיר החדש, Blow My Mind - עיבוד מחדש של שיר שלה מ-2002 - הוא הראשון שבו כל החתיכות נופלות במקום, דווקא בגלל שמרגיש שהוא הכי פחות מתאמץ. זה בטח לא הזיק שהמנגינה שלו הזכירה לי נורא את Dance Hall Days, להיט 1984 של וואנג צ׳אנג.

Felix Da Housecat, Night Machine

פליקס היה הרבה זמן מחוץ לרדאר שלי, ואחרי השיר הזה אני קצת מצטער. הוא נשמע כמו החוליה החסרה בין טכנו דטרויטי לבין Fade to Grey של ויסאג׳ - השיר שהגדיר את הסאונד של תחילת שנות השמונים. אמנם הוא יוצא עכשיו, בשנת 2026, אבל נשמע מדהים גם בתור השיר הלגמרי חדש שהוא.

ג׳יל סקוט, To Whom This May Concern

יכול להיות שאני מגזים, וזו כנראה לא תהיה הפעם הראשונה שזה קורה, אבל ייתכן שזה האלבום הכי טוב של ג׳יל סקוט מזה 22 שנים. אם אתם בעניין של סול והיפ הופ בטעם וינטג׳, יש כאן הרבה במה לנגוס.

Pollyanna Cowgirl, Covet

היחידה ברשימה הזו שאיננה מוזיקאית עם קילומטראז׳ ארוך מאחוריה. זה בסך הכל השיר הרשמי השני של פוליאנה קאוגירל, וזה אומר שבינתיים כל הדיסקוגרפיה שלה ללא רבב. בלדה פולקית מושלמת שמובלת על ידי פסנתר, כלי מיתר עמוקים וכלי נשיפה מקשטים, והקול החשוף של פוליאנה (או בשמה האמיתי Dominique Bearfield-Vine), שמצליח להיות גם צלול ומרגש וגם צרוד ומסתורי בקצוות.

זהו -
עד כאן להפעם.
מזכיר שיש פלייליסט של כל ההמלצות של נדב לווריד, ותוכלו למצוא אותו בספוטיפיי, ממש כאן.

טיפ של אלופים - אם אין לכן/ם ספוטיפיי, קחו את הלינק של הפלייליסט (כפתור ימני, Copy link address) וזרקו אותו כאן. השירות הזה ייצר לכם עותק של הפלייליסט גם באפל מיוזיק. החסרון? זה לא יהיה קישור לפלייליסט המתעדכן שלי, רק תמונות מצב נוכחית של מה שנמצא שם עד עכשיו. יותר טוב מכלום, לא?

תודה שקראתם/ן עד לכאן, מקווה מאוד שאת הניוזלטר הבא כבר אוכל להוציא למזרח תיכון נטול מנהיגים מושחתים, תאבי כח וצמאי דם.

לסיום - כל גיליון דורש כמה שעות של כתיבה, קריאה, האזנה וחיבור נקודות. תמיכה כזו מאפשרת לי להמשיך להשקיע בתהליך הזה באופן עקבי ועצמאי.