ואני אוסיף שההשפעה המקומית הכי מובהקת של ויליאם אורביט הייתה בהפקות של עופר מאירי מסוף הניינטיז תחילת האלף. שילוב של מקצבי טריפ הופ, זמרת, כינורות והבליפים המפולטרים עם הדיליי. שזה האלבומים של דנה ברגר, או "אתה הולך לישון מוקדם" של נורית גלרון. וכיוון שבאותה תקופה עופר מאירי בעזרת דנה ברגר גם מיתג מחדש את הג'ינגלים של גלגל"צ, אפשר להגיד שהעטיפה של המיינסטרים הייתה אז מאוד אורביטית. וחצי דיידו/רולו, יבדל"או.
אני חייב להודות אגב שאני לגמרי חוטא בזה עם מיילים בעבודה. נותן לקלוד לעשות אנליזה של דאטה ואז שולח אותו להכין לי דראפט במייל עם הממצאים בלי לחשוב פעמיים. זה פשוט נוח מדי. מצד שני, בחיים לא הייתי נותן לו לכתוב משהו שדורש ממני לנתח בעצמי נושא. הכתיבה היא-היא תהליך החשיבה שלי, בדרך כלל.
באמצע הניינטיז טראנס היה מבחינתי כל מה שלא אהבתי במוזיקה אלקטרונית, ולכן גם היה לי קשה עם הגרסה הזו. שמעתי אותה עכשיו בעקבות התגובה שלך ומודה שזה התיישב עלי הרבה יותר טוב מפעם. תודה על השיתוף :)
אהבתי!
וכל הכבוד שהתאפקת לכתוב "בואו נפגש בחיים האמיתיים ונתחכך" או משהו בסגנון
התקרבתי לשם בצורה מסוכנת
ואני אוסיף שההשפעה המקומית הכי מובהקת של ויליאם אורביט הייתה בהפקות של עופר מאירי מסוף הניינטיז תחילת האלף. שילוב של מקצבי טריפ הופ, זמרת, כינורות והבליפים המפולטרים עם הדיליי. שזה האלבומים של דנה ברגר, או "אתה הולך לישון מוקדם" של נורית גלרון. וכיוון שבאותה תקופה עופר מאירי בעזרת דנה ברגר גם מיתג מחדש את הג'ינגלים של גלגל"צ, אפשר להגיד שהעטיפה של המיינסטרים הייתה אז מאוד אורביטית. וחצי דיידו/רולו, יבדל"או.
ואי יפה
זה נכון, אפשר לשמוע שם את ההשפעה, אם כי לא חשבתי על זה עד שהצבעת על זה
בפיזיקה, כמו בחיים, חייבים חיכוך כדי להתקדם
צמיגים יחליקו במקום ללא המגע, החיכוך, וגם אנחנו אני חושב כך, ללא המאבק, ללא המאמץ, מה ישנו?
תודה על טור נהדר
איזה כיף שנהנית, ותודה על התגובה 🛞🛞🛞🛞
הסיפור של friction ומחיר הוויתור עליו ממש מעניין. זה יושב גם אצלי ברשימת הדברים שבטח אכתוב עליהם מתישהו. ממליץ בחום על הפרק הזה של Galaxy Brain, שמדבר בדיוק על זה: https://www.theatlantic.com/podcasts/2026/07/the-hidden-cost-of-optimizing-everything/687873/
אני חייב להודות אגב שאני לגמרי חוטא בזה עם מיילים בעבודה. נותן לקלוד לעשות אנליזה של דאטה ואז שולח אותו להכין לי דראפט במייל עם הממצאים בלי לחשוב פעמיים. זה פשוט נוח מדי. מצד שני, בחיים לא הייתי נותן לו לכתוב משהו שדורש ממני לנתח בעצמי נושא. הכתיבה היא-היא תהליך החשיבה שלי, בדרך כלל.
תודה דרור, שם לי את הפודקאסט בתור להאזנה.
אצלי הכתיבה לא באה בקלות, אני יכול לדחיין, ולהסיח דעת, ולחזור, ולכתוב משהו במשך המון זמן, ולכן הפיתוי גדול מאוד, אבל אני חייב להרגיש שהתוצר שלי
אורביט היווה השראה לא קטנה בחלק מההפקות שלי בתחילת המילניום.
למרות שבחרת להתעלם בהתעסקות שלו במוזיקה קלאסית, העבודה שלו שעדיין מצמררת אותי יותר מכולן היא הרמיקס של פרי קורסטן לגירסה של אורביט לאדג׳יו של באבר.
הדינמיקה הרגשית שקיימת גם כך ביצירה והתעצמה דווקא בביצוע הסינתטי של אורביט, מתרחבת באופן אקספוננציאלי בגירסת הטראנס הזו.
באמצע הניינטיז טראנס היה מבחינתי כל מה שלא אהבתי במוזיקה אלקטרונית, ולכן גם היה לי קשה עם הגרסה הזו. שמעתי אותה עכשיו בעקבות התגובה שלך ומודה שזה התיישב עלי הרבה יותר טוב מפעם. תודה על השיתוף :)